פסק-דין בתיק בג"ץ 5199/12

השופט ס' ג'ובראן:

1.             עניינה של העתירה שלפנינו הוא בהחלטת המשיבה 1 שלא לפתוח בהליכים פליליים כנגד המשיב 3, שוטר במשטרת ישראל, אשר לטענת העותר איים וסחט אותו. כמו כן, עותר הוא להטלת חיסיון על נספחי כתב העתירה, ולצו מניעה לעיכוב העמדתו של המשיב 3 לדין משמעתי, וזאת לאור החשש שמיצוי ההליכים המשמעתיים יחסום את העמדתו לדין פלילי, במידה ועתירתו תתקבל.

הרקע העובדתי

2.             נציג בקצרה את הרקע העובדתי וההליכים הקודמים שננקטו עובר לעתירה. ההשתלשלות העובדתית מוצגת כאמור בכתב העתירה, בהתאם לגרסתו של העותר.

3.             העותר והמשיב 3, שביניהם היו קשרי חברות, נסעו יחדיו לטיול בטאבה שבסיני, מצרים, בשנת 2010. במהלך הטיול, הלווה העותר למשיב 3 סכום כסף לטובת הימורים בקזינו. המשיב 3 הפסיד את הסכום בשולחנות ההימורים. לאחר מכן, הסתכסכו השניים, והמשיב 3 סירב להחזיר לעותר את הכסף אותו הלווה. לאור זאת, החליט העותר להגיש כנגדו תביעה אזרחית לבית משפט השלום (להלן: התביעה).

4.             לאחר הגשת התביעה, החל המשיב 3 (כאמור, לטענת העותר) לשלוח הודעות טקסט מאיימות לעותר, שאם לא ימשוך את כתב התביעה ויפצה אותו על הוצאותיו, הוא יגיש נגדו תלונה במשטרה. זאת, לאור טענתו כי העותר, עובד לשעבר בחברת "ישראכרט", ביטל עסקאות בכרטיס האשראי שלו. לאחר מכן הגיש המשיב 3 תלונה במשטרה נגד העותר. יחד עם זאת, חקירת התלונה נסגרה עקב חוסר ראיות. יש לציין כי בסופו של יום, מעשיו של העותר הביאו לפיטוריו מחברת "ישראכרט". בעניין זה, טוען העותר כי במהלך החקירה המשיב 3 פנה לשוטרים שחקרו את התלונה, וניסה להשפיע על כיוון החקירה ולשבשה.

5.             כמו כן, לטענת העותר, שלח לו המשיב 3, הודעות טקסט מאיימות, שעניינן דרישה למשיכת התביעה ותשלום בגין ההוצאות שנדרש אליהם. בנוסף, התקשר המשיב 3 להוריו של העותר וסיפר להם כי ראה שעל פי המרשם הפלילי, לבת זוגתו של העותר הרשעה במספר עבירות.

6.             במקביל לכך, הגישה בת זוגתו של העותר תלונה במשטרה נגד באת-כוחו של המשיב 3 בתביעה. לטענתה, עורכת הדין הגישה בשמה תצהיר מזויף, התומך בגרסת המשיב 3 להלוואת הכספים. כמו כן, טענה כי המשיב 3 איים עליה באמצעות הודעות טקסט, שיעשה שימוש במידע בנוגע לעברה הפלילי אם לא תשנה את תצהירה בתביעה.

7.             בגין אירועים אלה, הגיש העותר כנגד המשיב 3 תלונה למחלקה לחקירות שוטרים (להלן: מח"ש ו-התלונה במח"ש).

8.             מתשובתה המקדמית של המדינה לעתירה עולה כי לאחר הגשת התלונה נחקר המשיב 3 במח"ש תחת אזהרה. בחקירתו מסר שהשניים חברים שנים ארוכות, ונוהגים באופן קבוע להלוות כספים אחד לשני. התלונה במח"ש הוגשה על ידי העותר כנקמה על הגשת התלונה בגין חיובי האשראי, ופיטוריו של העותר עקב כך. במסגרת זאת, סיפר כי לאחר הגשת התביעה, סיפר לראש הימ"ר במשטרה את השתלשלות האירועים. בנוסף, הכחיש את טענת העותר כי פנה לחוקרים במשטרה לקבלת פרטים על חקירת התלונה לעניין חיובי האשראי. לעניין הודעות הטקסט המאיימות, סיפר בחקירה כי מטרתם הייתה להגיע לפשרה לעניין התביעה שהגיש נגדו העותר. לצד זאת, הכחיש גם את כל מה שטען העותר לעניין הרישום הפלילי של בת זוגתו של האחרון.

9.             לאחר חקירה, החליטה מח"ש לסגור את התלונה כנגד המשיב 3 לאור חוסר עניין לציבור (מח"ש 1551/10). במסגרת זאת נקבע כי אין כל רישום או ראיה לכך שהמשיב 3 ערך בדיקה בנוגע לרישום הפלילי של זוגתו של העותר. לעניין הודעות הטקסט המאיימות, נקבע כי המשיב 3 השתמש בלשון שיכולה להתפרש בתור מאיימת כלפי המשיב 3. לעניין התלונה בנוגע לחיובי האשראי, נקבע כי המשיב 3 אכן פנה לחוקרים שעסקו בה, עובדה שעוררה אצל החוקרים אי נוחות. החוקרים לא שיתפו פעולה ולא נענו לבקשות המשיב 3, ובעקבותיהן התלונה עברה לטיפול של תחנת משטרה אחרת. יחד עם זאת, נקבע כי לא היו ראיות כלשהן כי המשיב 3 ניסה להשפיע על כיווני החקירה והתקדמותה.

10.          על בסיס ממצאים אלו הוחלט שאין עניין לציבור בביצוע החקירה. זאת, נוכח ממצאי החקירה המפורטים לעיל, ונוכח התביעה האזרחית שהגיש העותר נגד המשיב 3, ומאחר שלאחר דין ודברים בין השניים הסכים למשוך את התביעה ולפצות את המשיב 3 על הוצאותיו. כמו כן, נקבע שהעובדה שפנה לחוקרים שעסקו בתלונה לעניין חיובי האשראי אינה מקימה עבירה פלילית.

11.          ביום 22.11.2010, הודיעה מח"ש לעותר על החלטתה. בחודש מרץ 2011 הגיש העותר ערר על ההחלטה לסגירת התלונה במח"ש, במסגרתו בקשה לעריכת שימוע והשעיית המשיב 3 עד תום ההליכים (להלן: הערר). לאחר מכן, החליט ראש מדור במחלקת המשמעת במשטרה להעביר את הערר לפרקליטות המדינה.

12.          בחודש פברואר 2012, הגיש העותר עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק  נגד מפכ"ל המשטרה (בג"ץ 1051/12 חיים נ' מפכ"ל משטרת ישראל(9.2.2012), השופטים מ' נאור, ס' ג'ובראן ו-י' דנציגר), במסגרתה עתר להשעיית המשיב 3 מתפקידו כשוטר. בית המשפט דחה את העתירה על הסף בהיעדר עילה, וזאת מאחר שסמכותו של המפכ"ל להשעות שוטר מותנית בהיותו חשוד או שמתנהלת נגדו חקירה, ואילו במקרה דנן, כאמור, מח"ש החליטה לסגור את התלונה. כמו כן, ציין בית המשפט כי: "נדמה כי בפי העותר טענות כנגד הליך סגירת תיק החקירה וליקויים שדבקו בו, אולם הסעדים המבוקשים בגדר עתירה זו אינם מכוונים כנגד החלטת הסגירה וממילא הטענות יתבררו במסגרת הערר שהגיש העותר ולא ניתן לדון בהן טרם מוצה ההליך לפני מחלקת העררים" (עמוד 3 לפסק הדין).

13.          זמן קצר לאחר מכן, החליט המשנה לפרקליט המדינה לדחות את הערר, לאור חוסר עניין לציבור וחוסר בראיות מספיקות לטובת הרשעה. לעניין הטענה בדבר חוסר עניין לציבור, לדידו, הרקע לסכסוך מעלה כי לעותר 3 ולמשיב טענות אחד נגד השני במישור האזרחי, ושניהם נהגו אחד כלפי השני לכאורה באופן כוחני. לכן, המישור המתאים לבחינת התנהלותו הוא המישור המשמעתי. בנוגע הטענה בדבר חוסר בראיות מספקות לטובת הרשעה, קבע כי אין בסיס ראייתי לטענתו של העותר לשימוש לרעה של המשיב 3 בסמכותו מכוח תפקידו לבירור בעניין הרישום הפלילי של בת זוגתו של העותר ושיבוש חקירה.

14.          העותר הגיש בקשה לעיון מחדש בהחלטה בערר, אשר נדחתה.

15.          במסגרת ההליך המשמעתי נגד המשיב 3 שהסתיים בחודש יולי 2012, נקבע כי הוא פעל בניגוד להנחיות המשטרה בנסיעתו לסיני, והתנהלותו בפרשה מצדיקה העמדה לדין משמעתי. יחד עם זאת, מאחר שחלה התיישנות על עבירות המשמעת לכאורה, ניתנה לו הערת מפקד בלבד.

16.          יש לציין כי מיום ההחלטה בתלונה במח"ש ועד ליום זה, שלח העותר פניות רבות למשטרה ולפרקליטות המדינה, במסגרתן דרש כי עד להחלטה בערר המשיב 3 יושעה מתפקידו, יתקיימו שימועים בעניין, וזירוז ההחלטה בערר שהגיש.

17.          מכאן העתירה שלפנינו. יש לציין כי בד בבד עם הגשת העתירה, הגיש העותר בקשה למתן צו מניעה זמני, במסגרתו ביקש כי לא ייפתחו הליכים משמעתיים כנגד המשיב 3, וזאת מחשש כי מיצוי הליכים אלה ימנעו פתיחה בהליך פלילי בגין המעשים שבגינם הוגשה העתירה. כמו כן, הגיש בקשה לחיסיון על הנספחים המצורפים לעתירה. ביום 3.7.2012, נדחתה הבקשה לצו מניעה וניתן צו חיסיון.